מדריך לבעלי הנכסים ליום שאחרי

הסיפור מאחורי התיק

סכסוך שכירות שנמשך חודשים הגיע לסיומו לאחרונה בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, בפסק דין שניתן על ידי הרשם הבכיר מילאד תלחמי. מדובר בשתי תביעות שאוחדו: האחת הוגשה על ידי בעלי הדירה, נגד השוכרת, על סכום של 21,578 שקל בטענה של הפרת חוזה שכירות. התביעה השנייה הוגשה על ידי השוכרת עצמה נגד בעלי הדירה, על סכום של 2,500 שקל, בטענה לעוגמת נפש שנגרמה לה בשל אי חידוש החוזה.

הדירה, הייתה דירה חדשה מקבלן. השוכרת שכרה אותה לתקופה ארוכה במיוחד - למעלה מארבע שנים. כשהגיע מועד הפינוי ובעלי הדירה הגיעו לקבל את המפתחות, הם גילו שהדירה הוחזרה עם נזקים שחורגים מבלאי סביר וללא צביעה מקצועית, בניגוד מוחלט למה שנקבע בחוזה.

אבל זה לא הכל. לטענת התובעים, לאחר שהדירה פונתה, השוכרת נכנסה אליה שוב ללא רשות, באמצעות מפתח משוכפל. מהלך שהוסיף שמן למדורה.

מה שבעלת הדירה ראתה ביום הפינוי

בעלת הדירה תיארה בעדותה בבית המשפט את הרגע שבו הגיעה לקבל את הדירה בחזרה. היא הגיעה לבד, עם תינוקה, מקרני שומרון לטירת הכרמל, בשעה מאוחרת. מה שמצאה שם לא היה כפי שציפתה.

מדמון ציינה כי בשלב מסוים הפסיקה לדון בפגמים כי כל דבר נפגש בהתכחשות מצד השוכרת, ולכן בחרה לתעד הכל בצילומים. במיוחד עלתה מחלוקת סביב המרפסת שלא נצבעה.

עדות זו הניחה את התשתית העובדתית לפסיקה ובית המשפט נתן בבעלת הנכס אמון מלא.

התחייבות השוכרת והמצב בפועל

הרשם תלחמי בחן את הסכם השכירות לעומק, וגילה כי השוכרת לקחה על עצמה התחייבויות ברורות ומפורשות:

• להחזיק ולשמור את הדירה במצב טוב ותקין לאורך כל תקופת השכירות.

• לתקן על חשבונה כל נזק שייגרם לדירה.

• להחזיר את הדירה כפי שקיבלה אותה - נקייה, שמורה, וצבועה מחדש על ידי צבעי מקצועי.

סעיף 13ג בהסכם קבע במפורש: "צביעת הדירה תבוצע על ידי צבעי שהמשכיר יביא לדירה או על ידי צבעי שיביא השוכר ושמקובל על המשכיר". בפועל, השוכרת לא עמדה בהוראות אלו.

השוכרת אף הודתה בעצמה בבית המשפט כי נותרו ליקויים בדירה.  בית המשפט הדגיש כי מדובר בדירה חדשה מקבלן - מה שמחדד עוד יותר את חומרת מצבה בעת ההחזרה.

כיצד חישב בית המשפט את הפיצוי

בית המשפט קיבל את עמדת התובעים וקבע כי השוכרת הפרה את סעיף 13 להסכם.  עם זאת, הרשם לא אישר את מלוא התביעה על סך 21,578 שקל, כפי שהוגשה.

הרשם עיין בחשבונית התיקונים שצירפו התובעים בסכום של 8,584.50 שקל, אך בחן כל סעיף בנפרד:

• תיקון 4 ברזים בעלות גבוהה על סך 1,000 ₪ לברז לא אושרה שכן בית המשפט לא שוכנע שהיה צורך לתקן את כולם.

• ניקיון יסודי לאחר השיפוץ בסכום של 2,950 ₪ - לא אושר במלואו מאחר והרשם סבר כי זהו סכום שאינו סביר.

בסופו של דבר, הרשם העריך את סך ההוצאות הסבירות לתיקונים ולצביעה בסכום של 7,500 ₪. בנוסף, חייב את השוכרת ב-1,500 ₪ פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לבעלי הדירה.

הרשם נסמך על סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) וציין כי העיקרון המנחה הוא ש"הסכמים יש לקיים"  וכשצד מפר את התחייבויותיו, הצד הנפגע זכאי לפיצוי.

הוצאות משפט וגורל תביעת השוכרת

בית המשפט חייב את השוכרת גם בהוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ לטובת בעלי הדירה, בין היתר מפני שמחדליה הובילו לקיום שני דיונים בתיק.

ומה עם התביעה שהגישה השוכרת עצמה?

תביעה זו נדחתה במלואה. הרשם קבע כי לא הוכח בסיס לתביעתה, ובמיוחד כאשר היא עצמה הפרה את החוזה. הוא הבהיר כי פיצוי עבור עוגמת נפש אינו מהווה עילת תביעה עצמאית, אלא סוג של נזק הנפסק בעקבות הפרת חוזה או עוולה נזיקית - דבר שלא הוכח.

השוכרת אף חויבה לשלם 800 ₪ הוצאות לבעלי הדירה עבור התביעה שהגישה נגדם.

הלכה למעשה, השוכרת חויבה לשלם לבעלי הדירה סכום כולל של 12,800 ₪ (9,000 ₪ פיצויים ו-3,800 ₪ הוצאות משפט).

המאמר נכתב על ידי עורכת הדין שירן אטרי בן סימון, המתמחה בהליכי פינוי מורכבים, ליטיגציה אזרחית והוצאה לפועל.